2005 בע" נ' אבוטבול

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת, הגב' דורית אבוטבול, כי אתיר לה להתגונן בפני תביעתה השטרית של המשיבה, חברת פרסום ברש 2005 בע"מ, שהוגשה כבקשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, בתיק מס' 0160472101.

ב"כ המשיבה הסכים, בהגינותו, למתן רשות להגן, אך ביקש כי הרשות תותנה בהפקדת ערובה בקופת בית המשפט.

ההלכה בעניין זה היא כי: "... בית המשפט רשאי לתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי, שהנתבע יפקיד את סכום התביעה בבית המשפט, או שימציא ערובה. אך אם יורה כך, הרי נתבע חסר-אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיש בידו למלא אחרי התנאי שהוטל יוכל להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר, גם במשפט גופו.

לכך הורו בתי המשפט, כי לא ישתמשו בכוח לתלות מתן רשות להתגונן בתנאי כזה. אלא, לכל היותר, באותם המקרים בהם היה "כמעט" בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, היינו, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" (מתוך ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 689 – ההדגשה שלי – י.ב.).

עיינתי בטענות ההגנה של המבקשת (שלא נחקרה על תצהירה) ולא מצאתי כי "כמעט" בטוח שהייתי רשאי לסרב לבקשתה.

טענתה המרכזית של המבקשת היא כי שילמה את התמורה בעבד שטר החוב ואין לה חוב נוסף למשיבה.

ב"כ המשיבה סבור כי החוב הוא מעין "ערבות מתמדת" לכל פירסום שתזמין המבקשת מן המשיבה, גם במועד המאוחר למועד חתימתו של השטר.

המבקשת טוענת כי לא הזמינה פירסומים מאוחרים כלשהם.

יש לציין כי לכאורה, מבלי לקבוע מסמרות, תומכת לשון השטר ("התמורה קיבלתי (בלשון עבר – י.ב.) בהזמנת פירסומים") דווקא בעמדתה של המבקשת.

מכל מקום, לא מצאתי לנכון לקבוע, כי כמעט רשאי הייתי לסרב לבקשת המבקשת למתן רשות להגן.

אני מתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה השטרית אשר תידון בסדר דין מהיר. הצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1' לתקסד"א.

הוצאות הדיון בבקשה זו תיקבענה על ידי בית המשפט, בתום ההליך כולו.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"א, 05 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: